"להשתחרר זה להיות כמו תינוק שלומד ללכת מחדש"
פרופסור עפרה מייזלס מאוניברסיטת חיפה, חברת הועד המנהל של מומנטום למשתחררים, חוקרת זה יותר מ-30 שנה את התקופות השונות בחייהם של “מבוגרים צעירים”, חתך האוכלוסייה של החיילים המשוחררים.
בשיחה על פחדים, התחלות חדשות והתמודדות היא מספרת איך לעזור למשתחררים לבחור את דרכם החדשה.
“שחרור” היא מילה נחמדה. היא מעוררת קונוטציות של חירות ובחירה חופשית. אך יש בה גם אלמנט מפחיד, שכן חופש משמעו גם נטילת אחריות. כשאף אחד לא אומר לך מה לעשות, אתה זה שצריך לקבוע מה לעשות. כאשר חיילים משתחררים מצה”ל הם נכנסים לתקופה הראשונה בחייהם שבה אין להם מסגרת. וזה לא פשוט כמו שזה נשמע.
סדנת מומנטום למשתחררים, המועברת לחיילים מעט לפני שחרורם מהצבא, באה כדי לתת מראש מענה למבוכה השוררת בקרב חיילים רבים לפני השחרור. הסדנה בת היומיים כוללת גם ידע טכני אך בעיקר הכנה נפשית והקניית כלים להתמודדות. תכני הסדנה הוכנו בעזרת שורת מומחים ואת סדנת מומנטום מלווה הפסיכולוגית פרופ’ עפרה מייזלס.
עפרה מייזלס היא פרופסור מן המניין בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה ודיקניתה לשעבר. היא זוכת 8 פרסי מחקר שונים וחתומה על עשרות מאמרים ושני ספרים. בין השאר, היא משמשת גם כיו”ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך וכחברה בועד המנהל של מומנטום למשתחררים. במהלך 30 השנים האחרונות חקרה מייזלס יחסי הורים וילדים ותקופות שונות בחייהם של “מבוגרים צעירים”, מה שהופך אותה למומחית בדיוק לחתך האוכלוסייה של חיילים משתחררים והחוויות שעוברות עליהם.
נפגשנו עם פרופ’ מייזלס כדי להבין יותר לעומק מה עובר על צעירים שזה עתה השתחררו מהצבא אל החיים האזרחיים, ואיפה פוגשת אותם סדנת מומנטום.
“השחרור מהצבא הוא סוג של רעידת אדמה”
לפרופ’ מייזלס יש צחוק תמידי בזוויות העיניים, ולמרות שהיא מלווה כבר שנים תהליכי התבגרות ובוחנת מקרוב אל יחסם של הצעירים אל העולם החדש שעומד בפניהם, אין בפיה ולו מילת ביקורת אחת או שיפוטיות על אודות “דור ה-y המפונק”.
“שרק הם יכולים לדעת מה הדרך הנכונה בשבילם. אנחנו יכולים רק להציג בפניהם את כל האפשרויות הקיימות, ואחר כך לעזור להם להקשיב לעצמם באמת, ולהבין מה הכי מתאים להם. זה מגיע עם מודעות שאני מכנה אותה: “היכולת לשמוע את עצמך חושב”.
“המסלול הזה לא באמת קיים. הוא מסלול ששומעים עליו ונראה כאילו כולם הולכים בו, אבל לא כולם יוצאים לטיול גדול למשל. כל אחד בוחר את המסלול שלו והזמן שלו. כל דרך היא מאוד שונה, אין דבר אחד שמתאים לכולם. זו הסיבה שמומנטום משמשת כמעין מצפן אינדיבידואלי לדרך המיוחדת שעובר כל חייל משוחרר”.
“קודם כל היא פוגשת את החיילים המשוחררים בדיוק בנקודה הנכונה: בתוך ההתרגשות שמלווה את השחרור, הכוללת גם חששות רבים ובלבול.
“זו נקודה שבה הכול שביר. להיות אחרי שחרור זה כמו תינוק שלומד ללכת מחדש. יכול להיות שהוא יחליט החלטות מתאימות יותר אפילו לגבי היעד של הטיול, אם הכול ייעשה דרך חשיבה מתוכננת ולא באימפולסיביות. מעבר לכך, לחזור מטיול גדול ולא לדעת לאן – זה לא כל כך נעים. נהנים יותר בטיול כשיודעים שיש עתיד מסודר לשוב אליו. חופש הוא נחמד כשהוא תחום, אחרת הוא הופך לכאוס”.
“לצאת ממסגרות אחרי כל כך הרבה שנים שמישהו אחר אומר לנו מה לעשות זה לא קל בכלל וזו תחושה שעלולה מאוד לאיים. מסגרות מעניקות תחושת זהות וסוג של שלווה. השחרור מהצבא זה סוג של רעידת אדמה. יכול להיות שהיא תהיה בעוצמה נמוכה ותורגש כרעד קל, אבל יש לה גם פוטנציאל להפוך למשבר. מומנטום נמצאת שם כדי להוות קרקע יציבה עבור החיילים, ואפילו קרקע פורייה, כזאת שמזינה את החייל המשוחרר ב”מזון רוחני ופרקטי” לקראת העתיד שלו”.
“קודם כול נוכחות. להיות נוכח עבורם בתוך הקושי, הקונפליקטים, הדילמות, לנסות ולהציף אותם גם כשהם לא מדוברים, לפעמים אפילו לא בין הצעיר לבין עצמו. הצעיר יכול לחוש תחושת חרדה, אך ללא יכולת לשייך אותה למקום ספציפי. כשמדברים על הדברים בקבוצות ובסדנאות מומנטום הם מבינים גם מהדילמות של אחרים שכולם באותה סירה. יש בכך המון הקלה”.
“תכני הסדנה נותנים כלים פרקטיים: איך מקבלים החלטות, איך בונים תכנית לעתיד הקרוב והרחוק. בד בבד, החיילים לומדים אילו טפסים יש למלא עבור ביטוח לאומי, מהו מס הכנסה, איך פותחים עסק, אילו הטבות מגיעות לחיילים משוחררים. הם לומדים על קיומן של מלגות לימודים ומקבלים תובנות וכלים לקראת ראיונות עבודה ובחירת לימודים וקריירה. מה שחושב באמת זה התחושה שהם לא צריכים לעבור את כל הדברים האלה לבד, יש למי לפנות, מהשאלות הקטנות ביותר כמו מילוי טופס לקופת חולים ועד התהיות המעורפלות והעמוקות ביותר”.
“צבא אי אפשר לעשות פעמיים”
אחד הנושאים המדוברים בסדנאות מומנטום הוא תחושת החייל לגבי שירותו הצבאי, משמעותו, קשייו והדרך שבה הוא משליך על המשך חייו. סדרת השאלות הבאה עוסקת בתחום זה.
“אני תמיד אומרת שאי אפשר לעשות צבא פעמיים. בגרויות אפשר להשלים, עבודה אפשר להחליף, אבל לתקופת הצבא לא מוענקת הזדמנות שנייה. עבור חלק מהחיילים זו תקופה שהם זכו לקבל ממנה כוח, משמעות, תפקידים בכירים בגיל צעיר ואילו עבור אחרים זו עלולה להיחרת כתקופה קשה ולא נעימה. בסדנאות אפשר ללמוד איך למנף את החוויות של הצבא, הטובות והרעות, ולהשתמש בהן ככלי לפיתוח היכולות, ההתבגרות, ההתחשלות הנפשית והפיזית”.
“המסלול הזה לא באמת קיים. הוא מסלול ששומעים עליו ונראה כאילו כולם הולכים בו, אבל לא כולם יוצאים לטיול גדול למשל. כל אחד בוחר את המסלול שלו והזמן שלו. כל דרך היא מאוד שונה, אין דבר אחד שמתאים לכולם. זו הסיבה שמומנטום משמשת כמעין מצפן אינדיבידואלי לדרך המיוחדת שעובר כל חייל משוחרר”.
“קודם כל היא פוגשת את החיילים המשוחררים בדיוק בנקודה הנכונה: בתוך ההתרגשות שמלווה את השחרור, הכוללת גם חששות רבים ובלבול.
“זו נקודה שבה הכול שביר. להיות אחרי שחרור זה כמו תינוק שלומד ללכת מחדש. יכול להיות שהוא יחליט החלטות מתאימות יותר אפילו לגבי היעד של הטיול, אם הכול ייעשה דרך חשיבה מתוכננת ולא באימפולסיביות. מעבר לכך, לחזור מטיול גדול ולא לדעת לאן – זה לא כל כך נעים. נהנים יותר בטיול כשיודעים שיש עתיד מסודר לשוב אליו. חופש הוא נחמד כשהוא תחום, אחרת הוא הופך לכאוס”.
“לצאת ממסגרות אחרי כל כך הרבה שנים שמישהו אחר אומר לנו מה לעשות זה לא קל בכלל וזו תחושה שעלולה מאוד לאיים. מסגרות מעניקות תחושת זהות וסוג של שלווה. השחרור מהצבא זה סוג של רעידת אדמה. יכול להיות שהיא תהיה בעוצמה נמוכה ותורגש כרעד קל, אבל יש לה גם פוטנציאל להפוך למשבר. מומנטום נמצאת שם כדי להוות קרקע יציבה עבור החיילים, ואפילו קרקע פורייה, כזאת שמזינה את החייל המשוחרר ב”מזון רוחני ופרקטי” לקראת העתיד שלו”.
“קודם כול נוכחות. להיות נוכח עבורם בתוך הקושי, הקונפליקטים, הדילמות, לנסות ולהציף אותם גם כשהם לא מדוברים, לפעמים אפילו לא בין הצעיר לבין עצמו. הצעיר יכול לחוש תחושת חרדה, אך ללא יכולת לשייך אותה למקום ספציפי. כשמדברים על הדברים בקבוצות ובסדנאות מומנטום הם מבינים גם מהדילמות של אחרים שכולם באותה סירה. יש בכך המון הקלה”.
“תכני הסדנה נותנים כלים פרקטיים: איך מקבלים החלטות, איך בונים תכנית לעתיד הקרוב והרחוק. בד בבד, החיילים לומדים אילו טפסים יש למלא עבור ביטוח לאומי, מהו מס הכנסה, איך פותחים עסק, אילו הטבות מגיעות לחיילים משוחררים. הם לומדים על קיומן של מלגות לימודים ומקבלים תובנות וכלים לקראת ראיונות עבודה ובחירת לימודים וקריירה. מה שחושב באמת זה התחושה שהם לא צריכים לעבור את כל הדברים האלה לבד, יש למי לפנות, מהשאלות הקטנות ביותר כמו מילוי טופס לקופת חולים ועד התהיות המעורפלות והעמוקות ביותר”.
“כמעט מכל חוויה אפשר ללמוד, רק שלפעמים צריך מישהו מבחוץ שיסתכל על הדברים באובייקטיביות ועם מספיק ניסיון ובגרות וישלוף מתוך החוויות האלה משהו משמעותי. אגב, השיעור יכול להיות גם: “איך לא לבזבז את הזמן יותר לעולם”.
“שזה בדיוק הזמן שלו לחפש. לפעמים, לא תמיד, אנשים שאינם מתוך המשפחה יכולים לעזור יותר לאדם למצוא את מה שמתאים לו, להציע לו זווית ראייה חדשה על עצמו”.
“בארץ קיים “פמיליזם” – דגש על ערכי המשפחה יותר מאשר צורכי היחיד. אצלנו נפגשים עם ההורים בממוצע של פעם בשבוע ובדרך כלל גם משוחחים איתם בטלפון במהלך השבוע, בעוד בארצות הברית, למשל, רוב הצעירים יוצאים לקולג’ ומתנתקים מהמשפחה. הם רואים אותם פעמיים בשנה בחגים והופכים לעצמאיים בגיל צעיר יותר מהישראלים”.
“בקולג’, למשל, הם לומדים לתואר ראשון כללי, לא נדרשת מהם המון אחריות בתקופה הזו. בזמן שחבר’ה ישראלים נמצאים בטירונות הם יכולים “לחפש את דרכם” כבר מגיל 18 והם לא נדרשים לקבל על עצמם אחריות כל כך כבדה כמו מי שמתגייס לצבא. הצעירים שלנו מגיעים ללימודים בגיל מבוגר הרבה יותר מהאמריקאים שמגיעים בגיל 18. בארץ מתחילים “את החיים” יותר מבוגרים ועם פחות ניסיון תעסוקתי ואקדמי”.
לסיום, מה המסר שלך לחיילים משוחררים שקוראים את הכתבה הזו?
“שיבינו שהתקופה הזו היא מעין מרווח נשימה מצד אחד, וחלון הזדמנויות שאסור לוותר עליו מצד שני. שכדאי לאפשר זמן להתחבר אל עצמם, אבל שלא יעשו את זה לבד כי זה מספיק קשה. בעיקר הייתי רוצה שיֵדעו שיש להם גב במומנטום. זה לא כמו ההורים שלהם ובטח שלא כמו המפקדים, אבל בכל זאת: זה גב, תומך, מסייע ומייעץ, שיעשה למענם כדי שיוכלו לבנות עבור עצמם חיים מלאי משמעות, אושר וערך”.
